<h1>ספר המצות לרמב"ם — לאוין של"ו</h1>
<h2>דף ג.</h2>
והמצוה השל"ו היא שהזהירנו מגלות ערות הבת עצמה. וזאת לא התבארה בפירוש בתורה. לא בא לנו ערות בתך לא תגלה. ואמנם שתק ממנה לבאור הדבר והגלותו כי הוא אסר בת הבן ובת הבת וכל שכן הבת. ובגמר יבמות (ג'.) אמרו בתו עיקר איסורה מדרשא אתיא דאמר רבה אמר לי רב יצחק בר אבדימי אתיא הנה הנה אתיא זמה זמה. כלומר שהוא אמר בבת בנך ובבת בתך (מ' של"ד—ה') ערותך הנה ואמר באיסור אשה ובתה ובת בנה ובת בתה (מ' של"ז—ט') שארה הנה זמה היא (אח"מ י"ח), הנה כמו שבאיסור אשה ובת בנה ובת בתה נאסרה בתה גם כן כן באיסור בת בנו ובת בתו נאסרה בתו גם כן. ואמר בעונש (קדושים כ') אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא באש ישרפו אותו ואתהן וכמו כן אשה ובת בתה ובת בנה בשריפה בעבור שבא בהן זמה וגמרינן לה מגזרה שוה זמה זמה. והוא הדין לבתו ובת בנו ובת בתו לעניין עונש דגמרינן להו מגזרה שוה דהנה הנה. דגבי בת (בתו) [בנו] ובת בתו כתיב הנה כמו שבא באשה ובתה. ולשון גמר כרתות (ה'.) אל תהא גזרה שוה קלה בעיניך שהרי בתו אחד מגופי תורה ולא למדה הכתוב אלא מגזרה שוה אתיא הנה הנה אתיא זמה זמה. והבין אמרם לא למדה הכתוב ולא אמרו לא למדנוה. כי אלו הדברים כלם קבלה מהשליח עליו השלום והם פירוש מקובל כמו שביארנו בפתיחת חבורנו הגדול בפירוש המשנה. ואמנם שתק הכתוב מלזכרה להיותה אפשר להתלמד בגזרה שוה. וזהו עניין אמרם לא למדה הכתוב אלא מגזרה שוה. והספיק אמרם גוף תורה. הנה המתבאר מכל מה שקדם הנה שכל העובר על בתו או בת בנו או בת (בנו) [בתו] הוא בשריפה. ואם לא נודע או לא נחקרה העדות הוא בכרת אם היה מזיד. ואם היה שוגג באחת מהן יקריב חטאת קבועה.
<h2>דף צז.</h2>
והמצוה השל"ו היא שהזהירנו מגלות ערות הבת עצמה. וזאת לא התבארה בפירוש בתורה. לא בא לנו ערות בתך לא תגלה. ואמנם שתק ממנה לבאור הדבר והגלותו כי הוא אסר בת הבן ובת הבת וכל שכן הבת. ובגמר יבמות (ג'.) אמרו בתו עיקר איסורה מדרשא אתיא דאמר רבה אמר לי רב יצחק בר אבדימי אתיא הנה הנה אתיא זמה זמה. כלומר שהוא אמר בבת בנך ובבת בתך (מ' של"ד—ה') ערותך הנה ואמר באיסור אשה ובתה ובת בנה ובת בתה (מ' של"ז—ט') שארה הנה זמה היא (אח"מ י"ח), הנה כמו שבאיסור אשה ובת בנה ובת בתה נאסרה בתה גם כן כן באיסור בת בנו ובת בתו נאסרה בתו גם כן. ואמר בעונש (קדושים כ') אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא באש ישרפו אותו ואתהן וכמו כן אשה ובת בתה ובת בנה בשריפה בעבור שבא בהן זמה וגמרינן לה מגזרה שוה זמה זמה. והוא הדין לבתו ובת בנו ובת בתו לעניין עונש דגמרינן להו מגזרה שוה דהנה הנה. דגבי בת (בתו) [בנו] ובת בתו כתיב הנה כמו שבא באשה ובתה. ולשון גמר כרתות (ה'.) אל תהא גזרה שוה קלה בעיניך שהרי בתו אחד מגופי תורה ולא למדה הכתוב אלא מגזרה שוה אתיא הנה הנה אתיא זמה זמה. והבין אמרם לא למדה הכתוב ולא אמרו לא למדנוה. כי אלו הדברים כלם קבלה מהשליח עליו השלום והם פירוש מקובל כמו שביארנו בפתיחת חבורנו הגדול בפירוש המשנה. ואמנם שתק הכתוב מלזכרה להיותה אפשר להתלמד בגזרה שוה. וזהו עניין אמרם לא למדה הכתוב אלא מגזרה שוה. והספיק אמרם גוף תורה. הנה המתבאר מכל מה שקדם הנה שכל העובר על בתו או בת בנו או בת (בנו) [בתו] הוא בשריפה. ואם לא נודע או לא נחקרה העדות הוא בכרת אם היה מזיד. ואם היה שוגג באחת מהן יקריב חטאת קבועה.
